ביום שני 22/3 אישרה התאחדות הסטודנטים הארצית את הסכם המסגרת עם האוצר. ההסכם יהווה בסיס למו"מ בין הצדדים שמשכו נקבע לחודשיים-שלושה. לטענת מובילי המהלך – יו"ר ההתאחדות, בועז טופורובסקי, ויו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א, שחר בוצר – מדובר בהצלת ההשכלה הגבוהה. אך לאמיתו של דבר מדובר בכניעה מוחלטת לסחטנות התקציבית של משרד האוצר, ובמכירת עתיד ההשכלה הגבוהה הציבורית. "הפרד ומשול, זוהי הכותרת הפוליטית של האוצר השבוע", אומרת מירב אלרוזורוב במאמרה בדה-מרקר על הסכם המסגרת בין התאחדות הסטודנטים והאוצר, וקולעת בדיוק למשמעותו. חשוב לקרוא את המאמר הזה שלה לצד הנוסח של הסכם המסגרת שנחתם והמכתב הנלווה של ראש ות"ת, פרופ' מנואל טרכטנברג, להתאחדות הסטודנטים. מאמר זה הוא התיאור הקרוב ביותר למחשבותיהם וכוונותיהם האמיתיות של פקידי האוצר שנוכל לקבל.

ברור אם כן, שמכבסת המילים של התאחדות הסטודנטים לא מצליחה להסתיר את האמת: הבסיס לכל המו"מ עם האוצר הוא העלאה משמעותית של שכר הלימוד. אך העלאת שכר הלימוד היא רק ההתחלה: משמעות הקשר שנוצר בהסכם – ושהסטודנטים מבקשים אף לעגן בחקיקה – בין שכר הלימוד ובין המימון הציבורי של מערכת ההשכלה הגבוהה, היא שינוי רדיקלי במערך האינטרסים המיידי של הסטודנטים. כפי שארלוזורוב אומרת בשמחה, "המשמעות הפוליטית [של ההסכם] היא שמעכשיו הסטודנטים והצד היוזם של הרפורמה – הות"ת, ואתה גם משרד האוצר – נמצאים בסירה אחת. הסטודנטים יהיו שותפים לכל שקל שהמדינה תסכים להוסיף לאוניברסיטאות. לפיכך, לסטודנטים יש אינטרס מובהק בהיקף הזרמת השקלים של המדינה לאוניברסיטאות ובסיבות להזרמה." האינטרס של הסטודנטים כאן יהיה אפוא אינטרס צרכני: הם ירצו שחלק גדול ככל האפשר מהתוספת התקציבית – שהם עצמם לא רק שותפים לה אלא כבולים אליה – ילך ישירות לשיפור המוצר שהם קונים, שכן אחרת מדוע שיהיה כדאי להם להסכים להעלאת שכר הלימוד? לכך מתכוונת ארלוזורוב כשהיא רואה בהסכם מהפך. זהו מהפך "ביחס של הסטודנטים אל האקדמיה ובשותפות הגורל שלהם עמה. הסטודנטים הבינו שלא מספיק להתעניין במה שהם משלמים – גובה שכר הלימוד – אלא שעליהם להיות מעורבים גם במה שהם מקבלים, דבר שקשור באופן הדוק לשינוי מבני באקדמיה." [ההדגשות לעיל ולהלן בציטוטים ממאמרה של ארלוזורוב הן שלי, ר.ב.].

לפי הסכם המסגרת, הבסיס למו"מ הוא "הצורך הדחוף ברפורמה כוללת" במערכת ההשכלה הגבוהה, אשר לא ברורים מרכיביה, אך ידוע שהיא כוללת את תוכנית 'מרכזי המצוינות' שפרופ' דני גוטוויין וערן חכים, יו"ר ארגון הסגל הזוטר באונ' ת"א, כבר הראו את משמעותה ההרסנית והמפריטה. "ההבנה המשותפת העומדת בבסיס הרפורמה", נאמר בהסכם, היא שבכדי להציל את ההשכלה הגבוהה – כלומר לממן את הרפורמה – יש צורך בהגדלת המשאבים, שמקורה בתקציב המדינה, ב"מקורות העצמיים של המוסדות" וב"שינוי במבנה שכר הלימוד". לפי טופורובסקי (בראיון לדה-מרקר), שינוי זה במבנה שכר הלימוד "לא יביא בהכרח להעלאתו". לאחר עשור וחצי של חנק תקציבי, למוסדות האקדמיים אין מקורות עצמיים, כך שנותרו רק תקציב המדינה ושכר הלימוד שאמורים לממן את הגדלת המשאבים הזו.

אך בכך לא די: ההסכם קובע שעקרון מהותי במו"מ הוא ש"היחס בפועל בין ההשקעה הציבורית (תקצוב ממשלתי באמצעות ות"ת) במערכת ההשכלה הגבוהה לבין ההשקעה הפרטית (שכר לימוד) יעמוד על 72:28." אם מדובר בהגדלת התקצוב הממשלתי לפי היחס הזה, הרי שבהכרח מדובר גם בהעלאת שכר הלימוד לפי אותו היחס. שימו לב לניתוח של ארלוזורוב את נושא שכר הלימוד: "לאחר שבמשך שנים נעמדו הסטודנטים על רגליהם האחוריות בכל פעם שהוצע להעלות את שכר הלימוד, עכשיו הם נותנים את ידם לדבר – ועוד בשיעור שעשוי להיות חד. כיום, חלקו של שכר הלימוד בעוגת מימון האוניברסיטאות הוא 24.5%. הגדלת הנתח של שכר הלימוד ל-28% תביא לייקור של 14% בשכר הלימוד – מכ-9,800 שקל בשנה לכ-11.3 אלף שקל בשנה". זו, מבהירה ארלוזורוב, המשמעות הראשונית של ההסכמה העקרונית שהושגה. אם המדינה תגדיל את תקציב ההשכלה הגבוהה, כפי שכבר מוסכם בהסכם המסגרת, הרי ש"הסטודנטים יצטרכו להגדיל את שכר הלימוד שלהם בהתאם" מוסיפה אלרוזורוב, ומראה ש"ככל שהמדינה תזרים יותר – כלומר, ה-72% של המדינה יהיו שקולים ליותר כסף – כך גם ה-28% של הסטודנטים יתפחו. המשמעות הכספית של הדבר היא ששכר הלימוד יעלה ל-11.3 אלף שקל בשנה לכל הפחות. בפועל, הוא צפוי להתייקר לסכום לא ידוע הגבוה משמעותית מכך".

המעורבות החדשה הזו היא בבירור ההתעניינות של הצרכן במוצר הנרכש על ידו, וזו אפוא משמעותה של 'שותפות הגורל' החדשה: הסטודנט כצרכן, ההשכלה כמוצר, האוניברסיטה והמכללה כבתי חרושת; זהו בעצם הרציונל שעומד מאחורי המהלך הזה של האוצר והתאחדות הסטודנטים. במצב כזה, כל שקל שלא הולך ישירות למה שהסכם המסגרת מכנה בעמימות "שיפור תשתיות מחקר והוראה, שיפור איכות ההוראה ושיפור רווחת הסטודנטים" יהיה עבור הסטודנטים שקל מבוזבז. לכן, כפי שמציינת גם ארלוזורוב, כל מבנה האקדמיה ישתנה בקצב מואץ עוד יותר: יהיה צורך למזער ככל הניתן את 'עלויות הייצור' של המוצר (קרי התואר), ולהפגין ככל האפשר את יתרונותיו לסטודנט. למושגים כמו 'חופש אקדמי' או 'יושרה אקדמית' לא יהיה מקום, בדיוק כמו שאין כל משמעות למושגים 'חופש תעשייתי' או 'יושרה עסקית'. שכר ראוי לעובדים במוסדות האקדמיים – בין אם הללו מרצים, מתרגלים, עובדי מנהלה או עובדי ניקיון – ייהפך למעמסה על התקציב, וייתפש כהסטת הכסף מהיעד האמיתי שלו: הסטודנט הצרכן.
דרך סוגיית השכר אנו מגיעים למובן השני בו ההסכם הוא מהפכני, לדעת ארלוזורוב. לדעתה, מדובר גם ב"מהפך ביחסי הכוחות במאבק על עתיד ההשכלה הגבוהה. מעכשיו, הסטודנטים, האוצר והות"ת נמצאים באותו צד של המתרס – ואילו סגל המרצים באוניברסיטאות נמצא בצד השני… מעתה, כל דרישה של המרצים מהמדינה כי תזרים יותר כספים לצורך פתרון הגירעון בפנסיה התקציבית תבוא על חשבון שכר הלימוד…" הגירעון הזה בכספי הפנסיה של המרצים – שאיננו נובע מכשלים אלא מחוזי ההעסקה שלהם מול המדינה – הוא השוט הגדול של האוצר כלפי הסטודנטים דווקא: אם לא ישמשו הסטודנטים כחיילים השכירים של פקידי האוצר במלחמתם  נגד המרצים, כל העלאת שכר הלימוד שהסכימו לה עוד עלולה לממן את הגרעון הפנסיוני העצום, ובעצם לרדת לטמיון מבחינתם כצרכנים.

ארלוזורוב מסכמת: "[ות"ת והאוצר] העבירו את הסטודנטים לצדם כשותפים לרפורמה, ובכך הגבירו את הלחץ הציבורי על המרצים להסכים לרפורמה בעצמם. הרפורמה תכלול הרעה בתנאי הפנסיה התקציבית של המרצים וגם הסכמה לשינוי מודל התקצוב של האוניברסיטאות לעידוד המצוינות." לכן הוכנסה סוגיית הפנסיה של המרצים להסכם המסגרת של האוצר עם הסטודנטים (ונודע לי שהאוצר התעקש על כך, באופן לא מפתיע), ולכן גם חושקו הסטודנטים בכך שהתחייבו לשלוש שנות 'שקט תעשייתי' בנושא שכר הלימוד. עוד באופן לא מפתיע, נקבע בהסכם שות"ת, אגף התקציבים באוצר והתאחדות הסטודנטים יהיו "פורום היוועצות" גם לגבי "שינוי מודל התקצוב" ולגבי נושא הפנסיה של המרצים – אך אין שום אזכור של ארגוני הסגל. מעבר לכך, תוכנית החומש שתכלול את תוספת המימון ואת השינויים המבניים תהיה מבוססת, לפי ההסכם, על "מוכנות להסדר" בנושא הפנסיה, שיהיה מבוסס "על השתתפות השחקנים הרלבנטיים שייקחו חלק בפתרון." נראה לי שברור מי הם אותם שחקנים רלבנטיים שייאלצו לוותר על חלקי מהפנסיה שהובטחה להם על ידי המדינה, אך אינם רלבנטיים דיים כדי להיות צד למהלך הזה.

גורמים באוצר כבר הודו, שבכוונתם להשתמש בכסף מן הסטודנטים לשם מימון 'מרכזי המצוינות' החצי-פרטיים שיוקמו. אם כך, הרי שהכסף שהסטודנטים ישלמו בעצם יממן בדרך נוספת את ההפרטה העמוקה והתיעוש העמוק של ההשכלה הגבוהה. לא יעבור זמן רב עד ששכר לימוד דיפרנציאלי יופיע כפתרון הגיוני לבעיית הנגישות (מי שעני יוכל לשלם פחות בעבור תואר 'שווה' פחות), ועד ששכר מרצים דיפרנציאלי יונהג באופן רשמי (כמובן לפי סטנדרטים של 'מצוינות').

אם לא נאבק עכשיו, סטודנטים וסטודנטיות, מרצות ומרצים, והקהילה האקדמית כולה, במהרה תהפוך ההשכלה הגבוהה למוצר צריכה, ותחדל לגמרי להיות שירות חברתי שעל המדינה לספק לאזרחיה.

מאמר שפורסם באתר הפורום למען ההשכלה הציבורית (מרץ 2010)  /  מאת רועי בל

"ציבור הסטודנטים יתרום את חלקו לרפורמה על ידי העלאת שכר הלימוד"

מתוך: חוק הצעירים, טיוטה

אגודת הסטודנטים משקיעה את כל מרצה בקידומו של חוק הצעירים. יחד עם סעיפים שאמורים להקל על חיינו כסטודנטים, כולל החוק העלאת שכר-לימוד וצעדים נוספים, הפוגעים קשות בסטודנטים ובעתיד ההשכלה הגבוהה.

§ הכפלת שכר הלימוד. קידום ההשכלה הגבוהה יהיה על גבם של הסטודנטים שישלמו "מס אקדמאים" במשך 10 שנים, בעוד עבור משרד האוצר זו ההזדמנות להפסיק את מה שהוא קורא "הסבסוד" של הסטודנטים, כלומר: להפסיק את הציבוריות של מערכת ההשכלה הגבוהה.

§ התחייבות ל"חוזה הון אנושי" למשך 10 שנים. את שכר הלימוד נוכל לשלם בשתי דרכים: בבת אחת (14 אלף ₪ לשנה) במסלול מזומן או במסלול המס לאחר חתימה על "חוזה הון אנושי"- חוזה אישי עם קרן הון-סיכון אליו נחויב למשך 10 שנים. לקרן תהיה נגישות מלאה לחשבון הבנק שלנו דרך ביטוח לאומי ומס הכנסה, כדי להבטיח את התשלום.

"הקרן תוכל למכור חבילות של חוזי הון אנושי" – אם לא ברור, סוחרים בנו!

§ הריסת יכולת ההתאגדות. מרצים יפוטרו על סמך סקרי הוראה, ללא קשר לתרומתם המחקרית. בנוסף, הצעת החוק יוצרת שכר דיפרנציאלי בין מרצים מתחומים שונים, דבר שנוגד את הסכמי ההעסקה של הסגל הבכיר, ויחליש עוד יותר את היכולת להתאגד.

§ מניעת הנגישות להשכלה גבוהה. שכר הלימוד שיוכפל כמעט ידיר אוכלוסיות שידן אינה משגת לשלמו או להתחייב לתשלומים עתידיים ניכרים, יגדיל את הפערים בין אוניברסיטאות ומכללות, וייצור מכללות מופרדות, שמיועדות רק לערבים ולחרדים.

במשך יותר מעשור הסטודנטים נאבקים למען החזרת התקציבים הרבים שקוצצו מההשכלה הגבוהה, ונגד העלאת שכר-הלימוד. ב-22.3 תתקיים ישיבה בהתאחדות הסטודנטים הארצית בה יוחלט המתווה הסופי של חוק הצעירים והעלאת שכר-הלימוד. זו עמדת הפתיחה של ראשי האגודות במו"מ עם האוצר? אסור להסכים למחטף הזה!

יום לפני הדיון בהתאחדות, רגע לפני המו"מ עם משרד האוצר, בואו להשמיע את קולכם בנושא, ולחשוב ביחד איך עוצרים את המהלך הזה.

דיון חירום

יום ראשון ה- 21/03, בשעה 14:00 בגילמן 281.

להלן מאמר שהופיע לראשונה באתר "העוקץ", מאת רועי בל ופרי ניתוח של "חוק הצעירים" שערכנו ב"סולידריות". הוא סוקר באופן תמציתי את ההשלכות המסוכנות של המוצע בחוק, ומזהיר מפני עצם האימוץ של עיקרון המימון הפרטי של שכר הלימוד.

יוזמת "חוק הצעירים": סטודנטים נגד השכלה גבוהה ציבורית?

חשבתם שארגוני הסטודנטים מתנגדים להעלאת שכר לימוד? חשבתם שיש קואליציה בין סטודנטים וסגל "בכיר" ו"זוטר" במכללות ובאוניברסיטאות נגד ההפרטה וחנק ההשכלה הגבוהה הציבורית? ל"דור החדש", הסיעה השלטת באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב, יש חדשות בשבילכם. "חוק הצעירים," המוצג כפתרון לכל בעיות 'הצעירים' בארץ, מקודם במרץ אבל מעולם לא הופץ בקרב הסטודנטים עצמם. נראה שהצעת החוק זוכה לתמיכה בהתאחדות הסטודנטים הארצית, ואמורה להיות הבסיס למו"מ של ארגוני הסטודנטים עם משרד האוצר בסיבוב הנוכחי של מערכת האוצר להפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה (אותו ניתח באתר "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית" דני גוטויין). כדאי שנקרא את המסמך הזה, לפני שיהיה מאוחר.

ב"חוק הצעירים" מוצעים כל מיני רעיונות, שרומזים לנו מיהם אותם 'צעירים' – כך למשל, הם בני 18-30, ומסוג האנשים שהקלות מס לרוכשי דירות הן רלבנטיות לגביהם – אבל החלק החשוב ביותר הוא זה העוסק במערכת ההשכלה הגבוהה. חשוב לקרוא אותו בקפידה: לאורך יותר מעשור, נוכח ניסיונות ההפרטה של האוצר עמדה קואליציה יציבה יחסית של ארגוני הסגל הבכיר, הסגל הזוטר והסטודנטים, שהסכימו על הצורך למנוע קיצוצים וחנק תקציבי של מוסדות ההשכלה הגבוהה, להפחית את שכר הלימוד ולהגדיל הנגישות ללימודים גבוהים, ולהילחם בשכר דיפרנציאלי למרצים ובהעסקה פוגענית לסגל הזוטר. כעת, דווקא לאחר ההצלחה של המאבק המשותף נגד דו"ח שוחט, במהלכו שבתו הסטודנטים והמרצים הבכירים והסגל הזוטר ניהל מאבק מרשים על זכויותיו, שוברים ארגוני הסטודנטים את הסולידריות באקדמיה ואומרים בפירוש: כן להעלאת שכר לימוד, כן לשבירת יכולת ההתארגנות של המרצים, כן להפרטת ההשכלה הגבוהה.

מימון הלימודים באמצעות "חוזי הון אנושי"

המשמעות הישירה של הצעת החוק היא ביטול המימון הציבורי של הלימודים האקדמיים. שכר הלימוד הריאלי יוכפל בהתאם למתווה דו"ח שוחט, כלומר שכר לימוד בסיסי של כ-15,400 ₪ לשנה, או כ-46,200 ₪ לתואר של שלוש שנים. במקום הלוואה מהמדינה שתוחזר לאחר הלימודים כפי שהציעו בדו"ח שוחט, מוצע בחוק שהסטודנטים יוכלו לשלם הכול מראש (לעשירים), או שיאלצו לחתום על "חוזי הון אנושי" עם קרן הון סיכון (שתוקם בתחילה כמלכ"ר אך תחויב להרוויח ותופרט כאשר תחל להפיק רווחים). לפי החוזים, הסטודנטים יעבירו לקרן משך עשר שנים לאחר סיום התואר אחוז מסוים מהכנסתם החודשית ברוטו. נקודת המפתח כאן היא, שהחוזים הם בעצם ניירות ערך סחירים, אשר יימכרו על ידי הקרן למשקיעים פרטיים (כולל "גידור" שלהן או מכירתם בחבילות הכוללות מספר של חוזים), שיהמרו על תשואה עתידית גבוהה בהתאם לסיכויי הכנסתם של הסטודנטים, כלומר בזיקה למקצועות הלימודים שלהם.

מודל תשלומים החדש יהיה אפוא מבוסס על השוק הפרטי, ללא כל מעורבות של המדינה. מנגנון הפעולה של המודל הוא מנגנון של ספקולציה פיננסית, העושה שימוש באותם 'מכשירים פיננסיים' שבהם נעשה בהם שימוש בשוק משכנתאות הסאב-פריים בארה"ב, אשר התמוטטותו הביאה למשבר הכלכלי האחרון ולהשלכת המוני אנשים מבתיהם בעקבות ירידת ערך חוזה המשכנתא שלהם. מנגנון כזה ימשוך משקיעים לסטודנטים במקצועות הרווחיים, ומנגד ייפגעו הלומדים במקצועות ה"לא-רווחיים", ואלה שמצבם הכלכלי לא יאפשר להם להתחייב מראש לתשלומים חודשיים למשך עשר שנים, או לרכוש את החוזה לפני פקיעתו ולהימנע מאותם תשלומים. ברור, שסטודנטים שלא נולדו להורים עשירים יהיו תלויים בהשתכרות מיידית לאחר תום לימודיהם (כי לא רק את ההלוואה יצטרכו להחזיר – צריך גם לחיות בזמן הלימודים!), ולעומתם סטודנטים מבתים מבוססים יוכלו להסתפק באופן מלאכותי בהכנסה קטנה יותר מעבודה.

הסטודנט כעסק בהקמה

מודל שכר הלימוד ו"חוזי ההון האנושי" הוא לא רק שיטת תשלום שכר הלימוד המתאפיינת במידה רבה הרבה יותר של הפרטה (לעומת הלוואות מסובסדות לדוגמא), וגם לא שיטה שרק מעלה את שכר הלימוד ומשעבדת את הסטודנטים לתשלומים זמן ארוך אחרי הלימודים. המשמעות העמוקה של המודל שמוצע ב"חוק הצעירים" היא קץ למחויבות המדינה לסבסד את שכר הלימוד ויצירת פער שיתמלא על ידי השוק הפרטי וההיגיון המנחה אותו.

הרעיון שבבסיס ההצעה הזו הוא שאין הבדל בין ללכת לבעל הון ולבקש ממנו שישקיע בעסק שאני מבקש להקים ובין ללכת לקרן הון-הסיכון ולבקש ממנה שתשקיע בי, הסטודנט, בתור עסק מתפתח, קרי אני + התואר שאקבל. הידע כאן הוא מוצר; המשקיע רוצה לדעת מה הוא קונה, כדי לוודא שזה כדאי לו; לכן אני (הסטודנט, העסק) צריך להגביר את הביטחון שלי שההשקעה (בקורס, בתואר) תשתלם. לכן, כאשר כותבי "חוק הצעירים" מתגאים ב"חשיפת הערך הכלכלי" של מוסדות או תחומי לימוד שונים באמצעות חבילות של חוזי הון אנושי המחולקים לפי מוסדות ותחומי לימוד, אשר בעצם יהפכו לסחורה בשוק המניות, הם רציניים לגמרי.

קרן ההון סיכון תוכל להחליט באיזה "עסק" סטודנטיאלי היא מוכנה להשקיע וכמה – ולהחלטותיה תהיה משמעות עצומה לניתוב סטודנטים למקצועות (המשתלמים) ולמוסדות (החזקים). לא יהיה צורך להתווכח על שכר-לימוד דיפרנציאלי או על שכר מרצים דיפרנציאלי: תוך כמה שנים, התחרות הפרועה על המימון מהקרן בין המוסדות להשכלה גבוהה, בין הפקולטות ובין החוגים והמחלקות מחד גיסא, ובין הסטודנטים מאידך גיסא, וברקע התחרות העתידית בין קרנות הון סיכון שונות על הסטודנטים ה"רווחיים" – תדאג לכך שהמערכת כבר תנווט את עצמה לפי 'כוחות השוק'. זהו חלומם הרטוב של פקידי האוצר, שמוגש להם על מגש של כסף – הרבה כסף – על ידי מי שיפסיד ממנו הכי הרבה, הסטודנטים.

שכר מרצים דיפרנציאלי

עוד מוצע בחוק, ששכר המרצים ייקבע "לפי מערכת תמרוץ סבירה ולא באופן אחיד," (הצעת חוק הצעירים, עמ' 26). במילים אחרות: שכר מרצים דיפרנציאלי לפי "מצוינות" לא מוגדרת ולפי ה"ביצועים" של המרצים בסקרי הוראה. אי-הצלחה בסקרים אלה תביא לפיטורי מרצים (עמ' 30). המשמעות היא ברורה: ריסוק הסכמי ההעסקה הקיבוציים של המרצים, שלא יוכלו לשרוד מול מערכת תגמולים ל"כוכבים"; פגיעה אנושה בחופש האקדמי המתבטאת באפשרות 'לארגן' פיטורי מרצים ביקורתיים בעזרת סקרי הוראה, ובכך שגם תקציבי המחקר יוענקו לא לפי שיקולים מקצועיים ומחקריים, אלא בהתאם לעקרון ה"תמרוץ לפי ביצועים ולפי תחום העיסוק בהתאם לצרכי מדינת ישראל" (עמ' 29).

הפרדת המכללות מהאוניברסיטאות - הסללה

עוד מוצעת הקמת מערכת חינוך גבוה נפרדת לחרדים וערבים. הדברים מתוארים כך: "הנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיה הערבית והחרדית על ידי בניית מוסדות לימוד ייעודיים, תוכניות לימוד ייעודיות ומערכת מלגות הממוקדת בהן" (עמ' 26). נשמע טוב. בפועל, מוצע להקפיא את מספרי הסטודנטים באוניברסיטאות ולהגדיל רק את מספרי הסטודנטים במכללות, וכמעט כל הגידול מתוכנן באותן מכללות נפרדות. בניגוד לאוניברסיטאות, המכללות עצמן לא יעסקו במחקר: זוהי אם כן מערכת מרובדת מובהקת. לכך צריך לצרף את הקמתו של מנגנון קבלה ארצי ריכוזי ("מערך רישום מאוחד") לכל המוסדות להשכלה גבוהה. אפשר לראות אפוא, כיצד המנגנון הארצי יבטיח את הניתוב של סטודנטים חרדים וערבים למכללות המיועדות להם – למערכת השכלה סוג ב' או ג', שרק תנציח את הקיפוח התקציבי שלהן על ידי המדינה.

ההפרטה מפוררת את ציבור הסטודנטים

כאשר ההיגיון המנחה את הסיעה השלטת באגודת הסטודנטים בת"א ובאגודות נוספות מבוסס על תפיסה, לפיה החינוך איננו זכות יסוד שהמדינה חייבת לספק כשירות חברתי חשוב, אלא מוצר צריכה, אותו ראוי להכפיף לשוק הפרטי, האוצר יוכל רק לשפשף ידיים. כאשר ארגוני הסטודנטים מכריזים, ש"ציבור הסטודנטים יתרום את חלקו לרפורמה [של מערכת ההשכלה הגבוהה] על ידי העלאת שכר הלימוד," ומקבלים על עצמם את הטענה הדמגוגית של האוצר, ש"מצבה הקשה של המערכת מחייב את הגדלת המשאבים העומדים לרשותה ורק צודק שהסטודנטים ישתתפו בנטל," למרות שמי שיצר את המשבר הוא האוצר בעזרת חנק תקציבי שיטתי – הרי הם שוברים במו ידיהם את ההסכמה שהושגה בעמל רב, בדבר הצורך להתנגד לשכר לימוד דיפרנציאלי ולהעלאת שכר הלימוד; אם המודל הכלכלי המוצע יקרוס, כמו שוק המשכנתאות בארה"ב, כבר לא יהיה רלבנטי למה בדיוק הייתה הכוונה בהצעת החוק. כששוק "ההון האנושי" הזה יקרוס, יישארו הסטודנטים עם שכר לימוד גבוה, ובלי שום מנגנון ציבורי שיכול לסייע להם בתשלומים.

יותר מכך: הם גם יתקשו להתארגן כדי למחות. כמו ששכר דיפרנציאלי אמור לפורר את ציבור המרצים באוניברסיטאות, מודל "ההון האנושי" יגרום בהכרח לבידול ולבידוד של הסטודנטים. כל סטודנט ישאף למזער את התשלומים להם התחייב אישית (מה גם שיהיה מגוון של רוכשי חוזים, אותם הקרן תעמיד למכירה). כל סטודנט וסיכוייו בשוק העבודה, כל סטודנט והמקצוע הרווחי יותר או פחות אותו הוא לומד: הסטודנטים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יתנתקו מהאחרים, המרכז מהפריפריה, הלומדים במוסדות היוקרתיים מהמוסדות שיוקרתם מועטה – ברור, שיהיה קשה מאוד לבסס דרישה קולקטיבית. יותר מכך: ההתמודדות עם התשלומים תיעשה בשלב בחייו של אדם, שבו הוא כבר לא חלק מ'קולקטיב סטודנטיאלי' שיכול לתמוך בו. כך תימנע מראש כל אפשרות התאגדות של הסטודנטים. בעולם כזה, התפקיד היחיד שיוותר לאגודות סטודנטים הוא לשמש מועדון צרכנים. האם לשם הן הולכות?

רועי בל

סטודנט להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב

חבר בתנועת הסטודנטים סולידריות – שמאל חברתי בקמפוס

למרכז הלמידה באסקואליטה, בו פעילים חברות וחברי סולידריות מזה שנתיים, דרושים בדחיפות מתנדבים חדשים. בבקשה העבירו לחברים שעשויים להתעניין.

- בבקשה להעביר הלאה! -

אנחנו מחפשים מתנדבות ומתנדבים חדשים למרכז הלמידה באסקואליטה!

"לה אסקואליטה" היא מסגרת קהילתית של מהגרי העבודה הלטיניים בישראל, הפועלת לשימור וחיזוק הזהות הלטינית של מהגרי העבודה וילדיהם. האסקואליטה חותרת ליצירת זהות שהיא "גם וגם" – גם לטינית וגם ישראלית – ולהשתלבות הילדים וההורים בחברה הישראלית ממקום של כוח, בלי לוותר על זהותם, ועל המאמץ לשינוי המקום בו כולנו חיים. 

במקביל לפעילות להקניית התרבות והשפה הלטינית והעבודה הקהילתית – בכלל זה המאבק נגד גירוש מהגרי העבודה – הוקם ב-2008 מרכז הלמידה באסקואליטה. המרכז נועד להוסיף על שאר הפעילות תמיכה בילדים הלומדים במערכת החינוך הישראלית – המתנדבים עוזרים לילדים בהכנת שיעורי הבית, לומדים איתם ולומדים מהם, משחקים ביחד, ויחד יוצרים מסגרת תומכת ומחזקת לילדים, שרבים מהם מתקשים בלימודים ואינם מקבלים עזרה מספקת בבית הספר – כמו לימודים באולפן למשל.

אפשר לקרוא עוד על האסקואליטה בכתבה (המצורפת להודעה) של ליאת צ'רוונגורה, מתנדבת במרכז הלמידה, בעמוד 4 בגיליון האחרון של "המאוורר" – עיתון תא "סולידריות" באוניברסיטת תל אביב. 

מרכז הלמידה פועל פעמיים בשבוע, בימי שני ורביעי, בשעות 17:30-19:30. כיום הפעילות מתקיימת בבית הספר "מנשר". רוב הילדים דוברים עברית, כך שאין צורך בידיעת ספרדית. בשבועות הקרובים ניפרד מכמה מתנדבים, ואם לא נמצא בקרוב מתנדבים חדשים שיחליפו אותם ­– לא נוכל להמשיך לעבוד עם כל הילדים. זו מכה קשה בשבילנו, וברור שהילדים יפגעו מאוד, לא רק מבחינה לימודית. 

אם אתם מעוניינים להתנדב – בבקשה צרו קשר בהקדם! 

אלעד 0523-511311

ביום רביעי (23/12) מפסיקים להיות קהל שבוי.

בוחרים באלטרנטיבה היחידה להפרטה של עצמנו. בוחרים סולידריות וחד"ש.

מועמדי סולידריות ומועמדי חד"ש בבחירות לאגודה:

חברות וחברי "סולידריות", ארגון סטודנטים פעילים לשינוי חברתי באוניברסיטת תל אביב, גאים להציג את הגיליון החדש של עיתון "המאוורר" – עיתון סטודנטיאלי אלטרנטיבי, במה פוליטית ותרבותית לסטודנטים שמאמינים באפשרות לשינוי חברתי שמאלי, ובחובה שלנו להיות חלק ממנו.

העיתון מחולק חינם בקמפוס. אפשר גם להוריד אותו מהאתר.

כקודמיו, גיליון זה של "המאוורר" משקף את תחומי הפעילות המגוונים בהם אנו מעורבים, בקמפוס ומחוץ לו. במיוחד בולטת בו הפעילות של החודשים האחרונים, והמאבקים החברתיים הקשורים במהגרי העבודה החיים בישראל ובילדיהם. בין הכתבות המופיעות בגיליון השלישי של "המאוורר":

· מאבק על הבית ביפו – ראיון מקיף עם הנא עמורי, חברת הוועדה העממית נגד הריסות הבתים, על הרקע לגל צווי הפינוי וההריסה, על המאבק נגדם, ועל עשור שביעי של עקירה, נישול והתנחלות ביפו.

· יחד נגד גירוש העובדים והילדים – ליאת קדושים כותבת על המאבק בגירוש ובמדיניות "הדלת המסתובבת", בצל ציד האדם ברחובות.

· עורכות במצוד – ראיון עם מהגרות עבודה פיליפיניות שהקימו עיתון בישראל, ונרדפות ע"י משטרת ההגירה.

· האסקואליטה: כוחה של קהילה – ליאת צ'רוונגורה כותבת על פרוייקט קהילתי ייחודי של קהילת מהגרי העבודה הלטיניים בישראל.

· עובדות ללא זכויות – גבריאל בורדון כותב על הניצול הקיצוני של מהגרי עבודה כעובדים חסרי זכויות, ועל שיטת "הדלת המסתובבת".

· הפרטת המעונות – אור קומאי ורועי בל כותבים על המיזם המשותף של אוניברסיטת תל אביב ואגודת הסטודנטים, ועל הקורבנות שלו, הסטודנטים שנזרקים מהמעונות.

· מתאגדות ומנצחות – דני סלוצקי כותב על התארגנות מטפלות המשפחתונים, על המאבק המשותף של עובדות ערביות ויהודיות, על ההצלחה, ועל המשך הדרך.

נשמח אם תקראו את העיתון – ותעבירו הלאה לחברים!

נשמח עוד יותר אם תצטרפו אלינו. כתובת המייל שלנו: solidariut@gmail.com

עוד על "סולידריות" אפשר לקרוא באתר שלנו: www.solidariut.org

ילדים להורים מהגרי עבודה מאמריקה הלטינית, שנולדו וגדלו פה, חיים בפחד ובמתח מתמיד. היום שוב מאיימים על רבים מילדי העובדים בגירוש – מאיימים לגרש מהארץ ילדים שנולדו וגדלו כאן. בבית הם המבוגרים לאורך כל היום. האמהות עובדות מבוקר עד ערב. האבות גורשו מהארץ, במקרים רבים, בגל הקודם של ציד האדם. בבית הספר אין דוברי ספרדית, אין אולפן, אין מסגרת תומכת.

■ איך נראים החיים של ילדים ואמהות במציאות הזו? ■ איזו תקווה יכולה מסגרת קהילתית להציע? ■ איזה שינוי אפשר לחולל ביחד במעמד של המשפחות בחברה הישראלית? ■ ואיך אפשר להיות חלק מהשינוי הזה?

סולידריות

מזמינה אתכם לשיחת קפיטריה

עם נטליה לייבר, מנהלת "לה אסקואליטה"

ביום שלישי, 3.11, בשעה 13:45, בקפיטריה של גילמן

בשיחה נדבר על "לה אסקואליטה", מסגרת קהילתית של מהגרי העבודה הלטיניים בישראל. האסקואליטה היא התארגנות מהגרי עבודה מאמריקה הלטינית, הפועלת לשימור וחיזוק הזהות הלטינית של הקהילה, ובמיוחד הילדים – ליצירת זהות שהיא גם ישראלית וגם לטינית. במקביל פועלת האסקואליטה לחיזוק הקשרים בין החברה הישראלית לקהילת מהגרי העבודה.

האסקואליטה היא קודם כל התארגנות של קהילת מהגרי העבודה עצמה – ובמיוחד של האמהות. אך לצד זאת, היא גם מסגרת משותפת של מתנדבים ישראלים לא-לטיניים ולטיניים, וביניהם גם סטודנטיות וסטודנטים רבים, שמתנדבים בעבודה עם הילדים בספרדית ובעברית: עזרה בלימודים, שיעורים בספרדית, אירועי תרבות משותפים. ולצד כל אלה אנחנו שותפים גם למאבק מסוג אחר – המאבק בגירוש העובדים והילדים.

בואו לשמוע. בואו ללמוד. בואו לקחת חלק.

צעדה המונית ברחובות תל אביב

ביום שבת, 15.8

לילדים ישראלים – אזרחות ישראלית!

הממשלה ממשיכה לאיים בגירוש 1200 ילדים של מהגרי עבודה:

הילדים האלה נולדו פה, גדלו והתחנכו פה, ואין להם בית אחר בעולם.

הילדים האלה הם ילדים ישראלים, כמו כל ילד וילדה אחרים שלומדים איתם בגן ובבית הספר.

בעקבות לחץ ציבורי כבד, נדחה הגירוש – אך לא בוטל. הילדים עדיין חיים בפחד.

יש רק דבר אחד לעשות, רק פתרון אנושי אחד, והוא לאזרח את הילדים האלה.

אנחנו אומרים: די לאיום בגירוש! הסדירו מייד את מעמד הילדים והוריהם.

די לגירוש העובדים! די להחלפתם בעבדים חדשים!

ציד אדם המוני מתרחש מדי יום ברחובות הערים:

עובדים חפים מפשע נעצרים ומגורשים, והקבלנים ממשיכים לנצל ולהתעשר.

קל לרדוף את המהגרים שהגיעו לכאן כחוק. אבל מה עם חברות כוח האדם שמביאות עובדים חדשים במקומם, גובות מהם הון עתק, והופכות אותם ללא חוקיים? בהן הממשלה לא מוכנה לגעת.

על כל עובד שיגורש מישראל יביאו עוד שני עובדים חסרי זכויות, משועבדים לקבלן שהביא אותם.

אנחנו אומרים: חייבים לעצור את ציד האדם! אף עובד בישראל לא מרוויח מהגירוש.

יד מביאה, יד מגרשת – וחברות כוח האדם מתעשרות!

הדלת המסתובבת לא עוצרת לרגע:

חברות כוח אדם ממשיכות להביא אלפי עובדים חדשים, ועושות הון מסחיטת דמי תיווך.

השיטות המאפיונריות של חברות כוח האדם הגדולות, ושיטת "הדלת המסתובבת" שלהן, הן כבר מזמן לא סוד. כולנו שמענו על השוחד שקיבל שר בממשלה כדי להביא לישראל אלפי עובדים, במקביל לגל מעצרים וגירוש המוני. מאבק באבטלה? הצחקתם אותנו.

אנחנו אומרים: עצרו את הדלת המסתובבת! די להתעשר מניצול, די לרמות את כולנו!

בשעה 18:00 נתכנס ונצא לדרך מפינת הרחובות רוטשילד ונחלת בנימין

יחד נצעד לעבר אזור נווה שאנן בדרום תל אביב, שם נמשך ציד האדם זה שבועות.

בשעה 19:30 נגיע לגינת לוינסקי (גן הקווקזים), מול התחנה המרכזית

יחד נפגין נגד ציד האדם, נגד הדלת המסתובבת, נגד האיום בגירוש הילדים.

יחד למען עתיד הילדים. יחד למען העובדים. יחד למען כולנו.

בואו לצעוד איתנו. יחד אנחנו יכולים לעצור את הטירוף הזה.

לפרטים ולהצטרפות למאבק: אלעד, 0523-511311

*** בבקשה הפיצו לכל עבר! הגירוש כבר יצא לדרך, כולנו חייבים להגיע! ***

– אין ילד לא חוקי –

צעדה המונית ועצרת מחאה

נגד מבצע הגירוש והמעצר:

יום שבת 18.7.09

די לגירוש ומעצר הילדים!

בשעה 18:00 בשדרות רוטשילד פינת נחלת בנימין נתכנס ונצא בצעדה, יחד – אזרחים, פליטים ומהגרים – ברחובות העיר. בשעה 19:30 נגיע לגינת לווינסקי, מול התחנה המרכזית החדשה לעצרת מחאה נגד המדיניות הגזענית של רשות ההגירה.

בתחילת החודש החלה פעילותה של רשות ההגירה החדשה, ובאופן חסר תקדים ובניגוד לאמנות הבינלאומיות שישראל חתומה עליהן, יגורשו ויעצרו לראשונה גם ילדים. ילדי הפליטים (שישראל אינה יכולה להחזירם לארצותיהם לפי אמנת האו"ם) ייכלאו, ואילו ילדי העובדים הזרים אשר נולדו כאן וזהו ביתם— יגורשו לארצות זרות להם!

הצטרפו למאבק בגירוש, יחד עם קהילות מהגרי העבודה והפליטים.

לפרטים נוספים ולהצטרפות למאבק – 0523-511311

סרטון על הילדים בסכנת גירוש: "לעצור את גירוש הילדים"
כתבה בערוץ 10: "אין להם ארץ אחרת"
כתבה בערוץ 1: "מדובר ב-2000 ילדים שנולדו וגדלו בארץ"
קבוצה בפייסבוק: "ישראלים אומרים לא לגירוש ילדי מהגרי עבודה ישראלים"
בלוג המאבק בגירוש הילדים: Israeli Children